פסק-דין בתיק ת"א 14063-04-09

1.         התביעה היא לסילוק יד. 

            התובעים, שהם בעלים של חלק מהזכויות בחלקה 7 גוש 20401 שמצויה ביישוב זלפה (להלן - "החלקה"), טוענים כי הנתבע פלש לחלקה, וסלל בה דרך ברוחב של 3 מטר. 

            לפיכך, הם מבקשים להורות על סילוק ידו של הנתבע 1 מהחלקה. 

2.         התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2, הרשות המקומית, מאחר שלטענת התובעים הונחה בחלקה, בשטח שנסלל לדרך, גם צנרת ביוב והכל בניגוד לדין. 

            הרשות המקומית הודיעה כי תכבד כל פסיקה של בית המשפט. לטענתה, כפי שפורטה במסמכים שונים שהגישה לבית המשפט, ואף בכתב ההגנה מטעמה, הונחה מערכת הביוב במקום מאחר שהרשות הבינה כי הנחת מערכת הביוב במקום מוסכמת על הבעלים בחלקה, ואינה פוגעת ביכולת ניצול החלקה על ידי מי מבעלי הזכויות בה. אם יתברר אחרת, התחייבה הרשות המקומית לפרק את מערכת הביוב מהמקום, ולפיכך הודיעה כי לא תתייצב לדיונים מאחר ואין לה כל עמדה במחלוקת העיקרית בתיק זה, הנוגעת לזכויות הצדדים בחלקה. 

3.         הנתבע 1 טוען כי יש לדחות את התביעה כנגדו, מאחר שרכש זיקת הנאה בחלקה ועל פיה קמה לו ולציבור זכות מעבר בחלקה. 

4.         זיקת הנאה היא אכן זכות במקרקעין וניתן לרכוש אותה, בין היתר, בהתאם להוראות סעיף 94 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 ( להלן - חוק המקרקעין).  

            סעיף זה מציב שלושה תנאים מצטברים, שרק בהתמלא כולם, יכול שימוש במקרקעי הזולת להשתכלל לכדי זיקת הנאה. 

5.         ראשית, נדרש כי הזכות תהא זכות הראויה להוות זיקת הנאה. שנית, נדרש כי אופיו ותכונותיו של השימוש מאפשרים לו להכנס לגדרו של סעיף 94 ושלישית, נדרש כי יוכח שימוש במהלך תקופה בת 30 שנה ברציפות, לכל הפחות. 

            ע"א 700/88 אסטרחאן חוה נ' זאב בן חורין, פד"י מה (3) 720. 

6.         זכות מעבר אכן הוכרה כזכות שיכולה להוות זיקת הנאה. (ראה עניין אסטרחאן וכן ת.א. (נצרת) 7093/07 שבתאי נ' שלמה). בכך התקיים התנאי הראשון. 

            בנוגע לתנאי השני נקבע, בין היתר, כי בכדי ששימוש יגבש זיקת הנאה עליו להיות שימוש הנוגד את זכות הבעלים במקרקעין הכפופים. בהתאם, על השימוש להיות גלוי לעין, להיות בתחום ידיעתו הקונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין והשימוש אינו יכול להיות מכח זכות חוזית או זכות אחרת שהוענקה למשתמש על ידי הבעלים.

            ( תא"ק (ת"א) 12469-09-09 גיאות אפיקי נדל"ן בע"מ נ' נח אשכנזי).  

7.         במקרה שבפני, טען הנתבע, כי את זכות המעבר נתן לו אביהם של התובעים (עמ' 14 שו' 28 ועמ' 15 שו' 6). מאחר שלפי עדות הנתבע מדובר בזכות שהוענקה לו, משמע שאין מדובר בשימוש נוגד מאחר שהנתבע, אף אם עשה שימוש בדרך, עשה בה שימוש מכח הרשות שנתן לו אביהם של התובעים. 

            מטעם זה לא מתקיים בענייננו התנאי השני, ודי בכך כדי לדחות את טענות הנתבע בנוגע לקיומה של זיקת הנאה מכח סעיף 94 לחוק המקרקעין. 

8.         ואולם, גם מטעם נוסף דינה של טענת הנתבע להדחות. זאת, משום שלא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח שימוש ברציפות במשך 30 שנה, היינו, התנאי השלישי הנדרש מכח סעיף 94 לחוק. 

            הנטל המוטל על הנתבע בעניין זה אינו קל. זאת, מאחר שקיומה של זיקת הנאה פוגע בזכות הקניין של התובעים. לנוכח מעמדה של זכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לבחון באופן מיוחד את איכותן וכמותן של הראיות שמביא מי שמבקש לפגוע בזכות זו. זאת, משום שיש למנוע ככל האפשר פגיעה בלתי ראויה בזכויות הקניין, על ידי זיקת הנאה. (והשווה גם ת.א. (מחוזי חיפה) 953/08 פרידמן נ' בצלאל). 

9.         במקרה שבפני, הביא הנתבע, מלבד את עדותו שלו הוא, שתי עדויות נוספות, אולם אין באלה כדי להועיל לנתבע.

10.        עדותו של מר אגבריה חליל מוסטפא אינה מועילה לנתבע כלל. עד זה הוא עובד במועצה המקומית מעלה עירון, הנתבעת 2, ולא היה בעדותו דבר שיתמוך בגירסת הנתבע, לפיה מדובר בדרך שנעשה בה שימוש 30 שנה לפחות.